במקרה שביצוע הטיפול הרפואי יש בו סיכון מידי ומאידך סיכוי עתידי ,יש להכריע בדבר על פי רוב כפול, דהיינו התייעצות עם שלושה רופאים  לפחות כאשר שני שליש מהם הם המכריעים אם יש סיכוי של שני שליש של סיכוי עתידי. כמו כן יש  להתחשב בדעת החולה.
במקרה של פיקוח נפש  אין צורך בהסכמת החולה,  באם הרופאים הנ"ל החליטו שהטיפול חיוני.

חולה שחייו בסכנה והניתוח יכול להציל חייו, חובה לנתחו גם אם כריתת אבר מגופו יגרום לו צער.  אולם אם יש סיכון בעשיית הניתוח והחולה מתנגד לניתוח, אזי יש לשמוע בקולו גם אם הסכנה מעצם המחלה גדולה יותר. אך אם יש ספק לגבי הצלחת הניתוח ואין בכך סכנה לחייו, אזי לדעת רוב הפוסקים אין חובה לנתח אותו כיון שאין חשש לחייו.

ילד חולה, ששרירי הנשימה שלו חלשים וסכנת חיים רובצת עליו, והרופאים מציעים לפתח פתח בגרונו ולהכניס צינור נשימה על מנת להקל על נשימתו. אומנם יש סכנה שאם יעשו כך הרופאים , מאחר והילד עשוי לתלוש את הצינור, לכן יש  צריך להצמיד לו פיקוח תמידי הגם שיש בפתיחת הגרון סבל ויסורים הכרוכים בניתוח ובצינור הנשימה, ולכן ההורים מתנגדים לכך ורוצים להשליך יהבם על הקב"ה שישלח לו רפואה. בגלל כל זה ועוד אין חייבים לעשות את הניתוח כדרישת ההורים.