בנות הדורשות לקבל חלק מהירושה על אף שמדין תורה אינן יורשות, אולם הן דורשות זאת בגלל שהבנים פורקי עול ולא הולכים בדרך ההורים, במקרה זה הן יכולות לדרוש כסף עבור החתימה על צו ירושה או על כל פנים לבקש כסף עבור עבודתן בכיבוד הורים ( ואף חשבו על כך בזמנו).

כיום, ניתן להוריש לבנות חלק שווה כמו לבנים, אולם יש לפני כן לקבל ממורה הוראה הדרכה הלכתית כיצד לעשות זאת.

על פי  התורה אין הבנות יורשות במקום שיש בנים לנפטר, ואילו לפי חוקי המדינה, הבנות יורשות חלק בחלק עם הבנים, וכאשר באים הבנים לגבות את כספי הירושה על פי דיני התורה, הם נאלצים לבקש מאחיותיהם לחתום להם על "ויתור ירושה".
אומנם  אף על פי שדעת רבים מאד מן הפוסקים לפסוק כסברת המהרימ"ט, שאין הבת יכולה לדרוש תשלום על חתימתה, ולכן היה מן הראוי לפסוק כדבריהם שהם הרבים, מכל מקום,  שמכיון שהבת היא המוחזקת בממון הירושה (שהרי היא המעכבת את מימוש הנכסים) הרי ידה על העליונה, שתוכל לדרוש שיפסקו לה כשיטת המהר"י באסן הסובר שהיא יכולה לדרוש תשלום על חתימתה. והגאון מהר"א אלפאנדרי כתב, שכוונת הדברים שתוכל הבת לדרוש עד עשרה אחוז מן הסכום שהיה מגיע לה מן הירושה כתשלום עבור חתימתה. (נמצא אם כן, שאם הם חמשה אחים, בנים ובנות, הבנות מקבלות שני אחוזים מן הירושה. (אם אין שם בכור הנוטל פי שניים).

יש מחלוקת בפוסקים אם ניתן להכריח את הבת לחתום על וויתור חלקה מהירושה. יש דעות הסוברות שלא ניתן לחייב וצריך לפייס אותה על מנת שתחתום על וויתור. ויש שסבורים (המהרי"ט) כי הבת מחוייבת ליתן שטר סילוק מהירושה ללא כל תמורה.

בנות יכולות תעכב את החתימה על צו ירושה עד שהאח יסכים לתת להן חלק מכובד מהירושה.