כאשר באים אל הכהן לפדות את הבכור נותנים לו בעין יפה, ורוח נדיבה בשמחה, כשהנתינה מעוטרת בזהב. כמו כן, מאחר והאשה פטורה מפדיון הבן, היא בכל אופן מראה בזה שגם היא רוצה בכך,  ומשתתפת עם בעלה, ולכן מצרפת את התכשיטים היקרים לה כקישוט למצוה. ואין בכך משום "לא ילבש" שהרי מדובר בתינוק שאינו בר דעת.