האיסור להלין את המת מחייב לקבור את המת בהקדם, ולהימנע מלהלין את גופתו בלא קבורה. כל המלין את מתו עובר באיסור לא תעשה, שנאמר (דברים כא, כג). ולדעת הרבה פוסקים אם המת נפטר במשך היום, מצוות עשה לקברו לפני שקיעת החמה. מצוה להזדרז ולקבור בסמיכות למועד הפטירה. כשלא הספיקו לקבור את הנפטר עד שקיעת החמה, או שנפטר בערב, המצווה לקוברו עד סוף הלילה. טעם המצוה - כבודו של המת. כיון שעיקר האדם זו הנשמה שבו, וכשיצאה הנשמה מקרבו יש ביזיון גדול בהשהיית גופו בלא קבורה.  ועל כן נצטוונו שלא להלין את המת. (ישנם מצבים שבהם מותר להשהות את הנפטר כגון: לצורך דברים הכרחיים לכבודו של המת מותר להלינו, שאם צריך להמתין כדי להביא לו תכריכים וארון, או כדי להודיע לקרוביו. וכן כשנפטר בערב, וצריכים כמה שעות כדי לפרסם את מועד הלווייתו כדי שמכריו יוכלו ללוותו, מותר לדחות את הלוויה ליום המחרת, (בירושלים המנהג שאפילו לכבוד המת אין מלינים את המת).